החלטה בתיק ע"מ 1872/13

לפי כתב האישום שהוגש נגד המשיב, בארבע הזדמנויות שונות הוא קיבל לידיו במחסן שבחזקתו שלושה מנועים גנובים של כלי רכב ישראליים - ששניים מהם נגנבו ימים ספורים קודם לכן - ושלדת רכב גנוב מישראל.

בית המשפט קמא, מפי כב' השופטת ריבלין-אחאי אמנם קבע כי יש עילת מעצר, אך בהסתמך על עברו הנקי של המשיב, העובדה שאין מדובר בקבלת רכוש בהיקף גדול, ולאור חג הרמדאן המתקרב מצא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר. לכן, הורה על שחרורו של המשיב בערבות של 10,000 ש"ח.

על החלטה זו עררה התביעה.

בדיון בערר לא הייתה מחלוקת על קיומה של תשתית ראייתית מספקת לשלב זה של ההליך, והצדדים טענו רק לעניין עילת המעצר והאפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

התביעה טענה, כי נסיבות המקרה -  ובעיקר העובדה שהמשיב מחזיק במחסן של חלקים, וקיבל חלקים גנובים ימים ספורים לאחר שנגנבו - מלמדות על כך שהמשיב עוסק למחייתו בסחר בחלקי רכב גנובים והדבר מקים עילת מעצר, שאין לה חלופה קלה יותר.  

מנגד טען הסנגור המלומד כי התביעה לא השכילה להצביע על טעות בהחלטת בית המשפט קמא. אמנם קיימת עילת מעצר, אך ניתן להסתפק בחלופה, לאור  הנסיבות שציין בית המשפט. אחיו של המשיב, שאף הוא מעורב בפרשייה, סיים כבר את משפטו בעונש מאסר מותנה, וגם לכך יש לתת משקל.

לשאלתי, ציין התובע כי משפטו של האח איאד הסתיים בהסדר מקל בשל קושי ראייתי משמעותי להוכיח את מידת המודעות שלו להיותם של חלקי הרכב גנובים. קושי זה לא קיים בעניינו של המשיב, שהוא בעליו של המחסן וידע היטב מה מקור החלקים שהוחזקו בו.

לאחר שבחנתי את טיעוני שני הצדדים ואת החלטת בית המשפט קמא, החלטתי לקבל את ערר התביעה.

ב-בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4), 268, עמ' 271-272 נכתב:

"... ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה."

הפסיקה בעניין גניבת כלי רכב וסחר בחלקיהם רבה ומגוונת. בעבירות אלה, לעיתים משוחררים הנאשמים בערבות ולעיתים הם נעצרים עד תום ההליכים, והדבר מקשה על הערכה מראש מהן הנסיבות שיצדיקו שחרור או מעצר. עם זאת, ניתן לומר כי מקום שהראיות יוצרות תמונה של סחר או עיסוק מתמיד בחלקי רכב גנובים, ולא החזקה מזדמנת או לשימוש אישי, תהיה הנטייה לעצור את הנאשם.

לדעתי, ישנן נסיבות שמקימות מעין-חזקה, כי הנאשם עוסק למחייתו בחלקי רכב גנובים, ובפועל יצטרך הנאשם לשכנע, כי החזקתו בחלקים לא הייתה כחלק ממשלח-ידו ואינה מלמדת על היותו חלק מ"תעשיית" גניבות כלי רכב, פירוקם ומכירתם. דוגמאות לנסיבות המקימות מעין-חזקה זו הן שליטתו של הנאשם במחסן או בעסק שבו נתפסו חלקים גנובים; החזקה  במספר חלקי רכב שסימני הזיהוי שלהם הושחתו; עיסוק בחלקי רכב בלא התיעוד המקובל בעסקאות חוקיות; ביצוע מספר עסקאות בחלקים גנובים, או ריבוי חלקי רכב גנובים בעסקה אחת; קשר משמעותי עם סוחרי חלפים גנובים או עם גנבי רכב; סמיכות זמנים רבה בין הגניבה לבין ההחזקה; החזקת חלקי רכב חדשים יחסית, שמלמדת כי אין מדובר בסחר תמים בגרוטאות רכב הנמכרות כמתכת, ועוד. לעיתים די יהיה בנסיבה אחת משמעותית ולעיתים הצטברות הנסיבות תוביל למסקנה על מידת מעורבותו של הנאשם בעיסוק ברכב גנוב.

לדעתי, בעניינו של המשיב הזה, בית המשפט קמא לא נתן דגש מספק לנסיבות המלמדות על היקף הסחר שבו היה מעורב המשיב, ומידת הסיכון הנשקף ממנו. בניגוד למה שכתב בית המשפט קמא, המשיב החזיק לא רק במנועים אלא גם בשלדה של רכב גנוב. מבין החלקים שנתפסו, לא אחד בלבד אלא שניים נגנבו מבעליהם הישראלים ימים אחדים לפני שנמצאו במחסנו של המשיב. למחזיקם של מנועים ושלדות רכב, שעליהם מוטבעים מספרי זיהוי, קל לדעת אם הם גנובים או "חוקיים". המשיב מוחזק אפוא כמי שלא רק ידע כי במחסנו מצויים חלקי רכב גנובים אלא אף התעסק בהם באופן "מקצועי" ולא באופן חד פעמי ומזדמן. בנסיבות כאלה, יש לראות את המשיב כחוליה בשרשרת העוסקים בגניבת רכב ובסחר בחלקים הגנובים. פעילות בלתי חוקית כזו ידועה מזה שנים כבעלת השפעה ניכרת על תחושת הביטחון של הציבור, ומצדיקה מעצר עד תום ההליכים (ראה למשל, בש"פ 45/10 פאדי מסארווה נ' מ"י פורסם בתקדין, 8/1/2010).

המשיב הוא תושב ג'נין, כלומר שטח  A, שגישת כוחות הביטחון אליו קשה ביותר. למרות שאחיו של המשיב יצא פטור בעונש מאסר מותנה בלבד, נחה דעתי כי הדבר נבע מקושי ראייתי משמעותי, שאינו קיים בעניינו של המשיב. אין לצפות כי עונשו של המשיב - אם יורשע - יהיה כה קל, והשילוב של מגורים בשטח A וחשש מעונש מאסר משמעותי עשוי ליצור בקרב המשיב תמריץ שלא להתייצב למשפט.

למרות היותו של המשיב כבן 27 ובעל עבר נקי, ועל אף החג המוסלמי המתקרב, אני סבור כי המסוכנות לביטחון ציבור בעלי הרכב, והחשש שהמשיב לא יתייצב למשפטו, מורים כי לא נכון היה להסתפק בחלופת מעצר במקרה זה.

לכן, אני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 4 באוגוסט 2013, כ"ח באב התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: